כבר מתקופות קדומות שאלו עצמם בני האדם מהי צורתו של העולם ובתרבויות שונות, בבבל, במצרים ביוון וברומא, ניתנו לשאלה זו תשובות מגוונות. בראשית העת החדשה התגברה התפיסה הגורסת כי העולם הוא גוף מעוגל, כדורי ואף התגבש הכינוי המקובל כדור הארץ.
בתקופה זו, החלו בני אירופה לערוך מסעות ימיים נרחבים, המסע המפורסם ביותר הוא מסעו של קולומבוס (1492) בו התגלו האיים הסמוכים לאמריקה. ודומים לו מסעו של וסקו די גמה (1498-1497), בו התגלתה הדרך ממערב אירופה להודו סביב כף התקווה הטובה בדרום אפריקה; ומסעו של מאגלן (1522-1519) שהקיף את דרום אמריקה וגילה את האוקיינוס השקט. מאגלן עצמו נהרג במהלך המסע אך אנשיו היו הראשונים שהשלימו הקפה ימית מלאה של העולם.
מסעות מחקר אלה הביאו להתעניינות רבה יותר בגיאוגרפיה של העולם ויצרו מצד אחד צורך במפה מעודכנת של העולם ונתיבי הים, ומצד שני אפשרויות להתפתחות מפות עולם מעודכנות ומשוכללות. לתהליך התפתחות מפת העולם היו כמה צירים, שמקורם באתגרים מתחומים שונים.
א. האתגר הגיאומטרי: כדור הארץ הוא כאמור גוף כדורי ותיאורו על גבי גיליון נייר שטוח גורם לעיוותים. הקרטוגרפיה עסקה, ולמעשה עודנה עוסקת במציאת נוסחאות חישוב גיאומטריות מורכבות, המכונות היטלים (projections), שמטרתם להקטין את העיוותים הללו ולהסדירם. כך נוצרו מפות המציגות את העולם בהיטלים השומרים על מערך הכיוונים, או על הגודל היחסי של שטח היבשות והארצות, או על המרחקים היחסיים בין יעדים שונים על גבי המפה.
ב. אתגר הניווט: המפות נועדו לסייע לספנים לתכנן את מסעותיהם ולמצוא את דרכם והיו חלק ממערכת שלמה יותר של עזרי הניווט. אלה כללו באותם ימים שימוש בכלים שמדדו את הזויות בין מקומו של הספן לבין השמש ביום ולבין הכוכבים בלילה. לפיכך נדפסו בשולי המפות לעיתים קרובות גם מפות שמים, מערכות הכוכבים והמזלות, גלובוסים מורכבים וכדומה.
ג. האתגר האומנותי: הכרטוגרפיה משלבת את המיומנות של יצירת המפות, עם מדע הגיאוגרפיה ועם אמנות הציור והעיצוב הגראפי. מעצבי המפות לא הסתפקו בהצגת המידע הגיאוגרפי והוסיפו לו ציורים רבים של ספינות, מפלצות ים, דמויות היוצרות האנשה (personification) של היבשות ושל רוחות השמיים ועוד. יתר על כן, מסגרת המפה הייתה לעיתים קרובות לאנציקלופדיה מצוירת בה הופיעו דמויות היסטוריות – מקיסרי רומא ועד מלכים בני התקופה; דמויות המייצגות מקומות שונים ברחבי העולם, לבושות בתלבושות אופייניות; חיות משונות המייצגות את האקזוטי ומראות של ערי נמל רחוקות.
ד. אתגר הידע: בשלבים הראשונים של מיפוי העולם בראשית העת החדשה, רב היה הנסתר על הידוע, ועורכי המפות ניסו למלא את הפערים בידיעותיהם ולעיתים גם להסתיר פערים אלה. דרך פשוטה למילוי הפערים הייתה הצגת אריות ופילים שמלאו את תחומיה של אפריקה. במקרים אחרים הוצגו חלקי העולם בצורה מעוותת ממש, ואולי הדוגמה המפורסמת ביותר היא הצגתה של קליפורניה כאי, במשך זמן ממושך ביותר עד להשלמת הגילוי המדעי של החוף המערבי של צפון אמריקה.
מפת עולם זו נוצרה על ידי הנריקוס הונדיוס ושותפו יאן יאנסון, כחלק מעדכון וחידוש האטלס שיצרו אביו של הונדיוס, ידוקוס, ומורו-שותפו, גרראד מרקאטור. מבחינת מראה היבשות המפה ממשיכה את מפתו של ספיד, ומוסיפה עליה חידושים מעטים. פרטים מעניינים נראים בחופי קנדה, והחידוש המעניין ביותר הוא הופעתה המרומזת של "היבשת הדרומית הבלתי נודעת (Terra Australis incognuta). חידוש נוסף בהשוואה למפתו של ספיד הוא חלוקתן של היבשות לארצות, שגבולותיהן מצוינים בקווים צבעוניים. בארבע פינות המפה מופיעים דיוקנותיהם של מי שהוצגו על ידי הנריקוס הונדיוס כמורי דרכו בקרטוגרפיה: יוליוס קיסר, שציווה לערוך סקר מפורט של האימפריה הרומית ולהכין על פיו מפה; קלאודיוס פטולמאיוס, חוקר הגיאוגרפיה והכרטוגרפיה בן המאה השנייה מאלכסנדריה של מצרים; אביו, יודוקוס הונדיוס; ומרקאטור, מחשובי הכרטוגרפים של המאה השש-עשרה, ומורהו של הונדיוס האב.
סמוך לדיוקנאות אלה מוצגות סצנות המציגות את דמויות ההאנשה של ארבעת היסודות – אדמה, מים, רוח ואש.
ג'והן ספיד היה מחשובי הכרטוגרפים באנגליה במאה השש-עשרה, ומפת עולם זו נדפסה על ידו בשנת 1626, ואחר כך במהדורות נוספות. כותרת המפה, מעידה על התפיסה שעמדה מאחורי יצירתה, ההתבססות על תיאורים, תגליות, תצפיות והחתירה לעדכן את המפה ולתאר את העולם בדיוק המרבי האפשרי. במפה שלפנינו אמנם אוסטרליה ואנטארקטיקה עדיין אינן מופיעות, וגם צפון מערב אמריקה טרם נחקרה עד תום, אולם מראה היבשות האחרות כבר כמעט מושלם. במפה זו חידד ספיד את ההבחנה בין תחום המפה עצמה השמור לידע מדעי, ולעומתו למסגרת בה מופיעים פרטים אומנותיים מעניינים: בין שני חצאי הכדור נראות מערכות הכוכבים הנראות לצופה ממחצית הכדור הצפונית וממחצית הכדור הדרומית. על ידם ארבעת יסודות הטבע במסורת הקלאסית – אדמה רוח מים ואש – מוצגות בדמויות אדם. ארבעת פינות הגיליון מוקדשות לנושאים אסטרונומיים – ליקוי החמה, ליקוי הירח, תבנית תנועת הכוכבים ותבנית רקיעי גן העדן.
ז'אן בפטיסט נולין (J.B. Nolin) ( 1657-1725), היה גלף, מדפיס, ומו"ל, פריזאי. עיקר פרסומו בא לו בזכות הדפסים של תמונות אומנותיות שיצר, אך לצידן עסק גם בהוצאת מפות, שהקנו לו מעמד רב השפעה בכרטוגרפיה הצרפתית של סוף המאה ה-17 וראשית המאה ה-18. מעמד זה ניכר בתואר הרשמי שנשא: "הגלף המלכותי והגיאוגרף של הדוכס מאורליאן" ("Graveur du roi et de geographe du duc d'Orleans").
המפה שלפנינו היא מפת עולם שהדפיס נולן בפאריס בשנת 1755, והיא מציגה את העולם בתבנית של שני חצאי הכדור- המערבי והמזרחי. בראש המפה כרטוש (מסגרת מאוירת) כמקובל באותם הימים, ובארבע פינותיה דמויותיהן של ארבע היבשות: אפריקה השחורה ולידה אריה, אמריקה בדמות אינדיאני ולידו אליגטור, אסיה בלבוש אקזוטי ובלווית גמל, ואירופה כמלכה לוחמת הרכובה על סוס. בשני צידי המפה מופיעים מסלולי הירח (מימין) והשמש (משמאל) כפי שחושבו ושורטטו על ידי מלומדים שונים מקלאודיוס פטולמאיוס, דרך דה- קארט, קופרניקוס וטיכו בראהה.
מפת עולם זו נדפסה בספרו של סבסטיאן מינסטר "קוסמוגרפיה" במהדורות שהופיעו משנת 1550 ואילך. המפה מציגה את העולם כשסביבו מסגרת של עננים ובה משובצות דמויותיהן של 12 רוחות השמים. בתוך המסגרת מוצגות אירופה אסיה ואפריקה בתבנית הקרובה למציאות המוכרת לנו, בעוד אוסטרליה ואנטארקטיקה בכתובית Terra Florida כלומר ארץ פלורידה, ודרום אמריקה, שאינה מחוברת בבירור לצפונה, מוכתרת בכתובית בשם ברזיל. לתשומת לב מיוחדת ראויות מפלצות הים הממלאות את האוקיינוסים, ובעיקר את חלקה הדרומי של המפה.
כותרת המפה, "מפת העולם", נדפסה מחוץ למסגרת המפה, כדי שיהיה נוח להחליפה משפה לשפה במהדורות השונות של הספר. יש לציין כי במהדורות הקודמות של אותו ספר נדפסה מפה שכללה ציורים נוספים כדוגמת אוניות, פילים וג'ירפות באפריקה ועוד.
משפחת פישר הייתה משפחה של עושי מפות שפעלה באמסטרדם במשך תקופה ארוכה. חלק ניכר מפעילותה הוקדש למפות עולם ומפות ימיות שכן הולנד הייתה באותם ימים מעצמה ימית שפרשה את מפרשיה סביב העולם כולו. סמלה של המשפחה היה נער דייג, כמשמעות השם פישר בהולנדית, ודמותו מופיעה על רבות ממפותיה. המפה שלפנינו נדפסה לראשונה בשנת 1639 ואחר כך במהדורות נוספות עד 1652, בה נדפס העותק המוצג להלן. בראש המפה מופיע דווקא הנוסח הלטיני של שם המשפחה – Piscator. מעניינת במיוחד היא סדרת הדמויות המקיפות את המפה. בארבע הפינות מוצגות היבשות: אסיה הרכובה על גמל, אירופה כמלכה, אפריקה הרכובה על תנין ואמריקה על גבי ארמדיל ענק. מימין ומשמאל נראים מקומות שונים בעולם, ודמויות המאפיינות אותן. משמאל נראים מקומות מהעולם הישן ומימין מהעולם החדש. למעלה ולמטה מופיעות דמויותיהן של שנים-עשר קיסרים רומיים, מקיסר ועד דומיטיאנוס , שנים עשר הקיסרים שהביוגרפיה שלהם תוארה בחיבורו של סווטוניוס.
מבחינה כרטוגרפית מעניינת במיוחד הצגתם של הקטבים, הצפוני משמאל והדרומי מימין, בשתי מפות נלוות קטנות בשתי פינותיה של המפה.
מפת העולם שלפנינו נדפסה על ידי היינריך שירר, ממינכן, בשנת 1700 בקירוב. המפה מציגה את העולם בתבנית פריסה אובאלית, ולא בשני חצאי הכדור כמו רוב המפות הקודמות. במרכזה נמצא דווקא האוקיינוס השקט, ולא האוקיינוס האטלנטי כמו במרבית המפות שנדפסו, ועדיין נדפסות כיום, באירופה. המפה, כמעט ללא סממנים אומנותיים, מלבד ארבעת האוניות שבפינותיה.
מבחינה גיאוגרפית המפה מציגה את אוסטרליה, בכינוי הולנד החדשה (Nova Hollandis), ולצידה את ניו זילנד, כשהן מוכרות רק בחלקן וצורתן המלאה עדיין אינה ברורה. נראה כי הנושא המרכזי שעניין את מעצב המפה היו נתיבי השיט. ואכן במרכז המפה הנתיבים החוצים את האוקיינוס השקט, ובהמשך הנתיב המקיף את הודו, עובר סביב אפריקה ומגיע אל מערב אירופה. בין הנתיבים מעניין במיוחד נתיב היפותטי, העולה מצפון ליפן ומקיף את אסיה מצידה הצפוני, בנתיב בלתי אפשרי העובר בקרבת הקוטב הצפוני, ומתחבר לאירופה מצפון לסקנדינביה.
